English | עברית


תמונות מקצועיות של חובבי אסטרונומיה
תערוכתו של יוסי חורי



אין צורך לבלות שנים רבות בלימודים אקדמאים כדי לאהוב ולהתרגש מהמראות המיוחדים והיפיפיים שמציע לנו החלל בשפע. אין צורך גם בטלסקופים מקצועיים ויקרים כדי לצפות במחזות אלו. אסטרונומים חובבים, בעלי ציוד פשוט יחסית, אהבה רבה לאסטרונומיה וסבלנות אין קץ, מסוגלים לצפות כיום בשלל גרמי שמים מקסימים. בעבודתם משמרים האסטרונומים החובבים שיטות תצפית ישנות וידע לא יסולא בפז על מערכות כוכבים, ערפיליות וגלקסיות. התמונות שבתערוכה זו הן חלק מאוסף עצום שצולם על-ידי האסטרונום החובב יוסי חורי שזה שלושים שנה יוצא אל השטח בשעות הלילה וצופה בכוכבים. חלק מהתמונות צילם יוסי בעזרתו האדיבה של ג'ון דאן. איכותן המעולה של התמונות מעידה על מיומנותם הנפלאה של "החובבים" ועל המקצועיות והרצינות שהם משקיעים בתחביבם.

בעמוד זה תוכלו לצפות בשמש, בירח בשביט הייל-בופ, במבחר של קבוצות כוכבים, צבירים וערפיליות, ובמספר גלקסיות.

התמונות בעמוד זה מוגנות תחת חוק זכויות יוצרים ואין להשתמש בהם או להציגם למטרות מסחריות. המעוניינים להשתמש בתמונות אלו למטרות חינוכיות מוזמנים לפנות אלינו.

שמש


כתמי השמש הנראים במרכז דיסקת השמש הכתומה, הם אזורים קרים בעלי שדות מגנטיים חזקים, המופיעים ונעלמים תדירות בשלל גדלים וצורות. הכתם העגול הקטן הצמוד לצלע דיסקת השמש, איננו כתם רגיל; זהו כוכב הלכת חמה
(Mercury) בעת מעברו על-פני השמש בנובמבר 1993. המעברים של כוכב חמה הם תדירים יותר מאלו של נוגה, אך מרשימים פחות - מכיוון שהוא קרוב יותר אל השמש וקטן יותר מנוגה.
התווך האטמוספרי הוא האחראי לצבעה האדום של השמש בעת השקיעה. עם ערב,כאשר השמש נמצאת נמוך מעל האופק,קרני האור עוברות דרך ארוכה יותר באטמוספרה. האור הכחול מפוזר בדרך ולא מגיע אל הצופה ומה שנותר הוא הצבע האדום. תופעה נוספת המוכרת מזמן שקיעת השמש והירח ובעת זריחתם,הינה שגופים אלו נראים גדולים מהרגיל. מאחורי התופעה עומד המוח האנושי והדרך בה הוא תופש גדלים - למעשה,בשעת שקיעה או זריחה, גודלם הזוויתי של הירח והשמש אף קטן במקצת כתוצאה משבירת קרני האור באטמוספרה.

ירח


ירח מלא משקיף על מתחם הבורסה ברמת-גן. צבעו האדום של הירח בתמונה מסגיר את היותו בליקוי – כדור-הארץ מטיל את צלו על הירח ומסתיר ממנו את אור השמש. רק קרניה האדומות של השמש, הנשברות באטמוספרת הארץ, מצליחות להגיע אל הירח ולהאדים את פניו.
סהר הירח וכוכב הלכת נוגה כפי שהם נראים מכיפת מצפה הכוכבים ע"ש וויז. המצפה, השוכן על שפתו של מכתש רמון, הוא ביתו של הטלסקופ הגדול בארץ. לטלסקופ מראה ראשית שקוטרה כמטר אחד, ובקצהו מצלמת CCD רגישה. המצפה הוקם בשנת 1971 ומאז הוא משמש חוקרים מאוניברסיטאות בארץ ובעולם.

השביט הייל-בופ


פוטו מונטאג' של תל-אביב וכוכב השביט הייל-בופ (Hale-Bopp). שביט הוא גוף קטנטן של קרח ואבק – כאשר השביט מתקרב אל השמש, הקרח הופך לגז, האבק משתחרר, והשביט מקבל את צורתו המוכרת המלווה בהילה יפיפייה וזנב ארוך.
השביט הייל-בופ (Hale-Bopp) שהופיע בשמי האביב של 1997, חושף בתמונה זו שני זנבות: הזנב הלבן, הרחב והמעוקל הוא אוסף רב של חלקיקי אבק גדולים, בעוד שהזנב הכחול והעדין שמעליו מורכב מחלקיקים טעונים חשמלית "הנדחפים" בקו ישר ע"י רוח השמש, הטעונה חשמלית גם היא.

קבוצות כוכבים

קל להכיר את שמי הלילה במידה ומחלקים את הכוכבים לקבוצות – Constellations. תרבויות שונות ערכו חלוקה שונה של גרמי השמים, כאשר האגדות, המיתוסים והאמונות של כל שבט ועם מוצאות להן ביטוי בין הכוכבים. החלוקה של פתולומיאוס, הוא תלמי, אסטרונום יווני חשוב שפעל באלכסנדריה במאה השנייה לספירה, היא זו ששרדה ברובה את שיני הזמן ובה משתמשים עד היום העוסקים אסטרונומיה. הקשר היחידי בין חברי קבוצת כוכבים כלשהי הוא קרבתם בשמי הלילה הדו-מימדיים – אך במקרים רבים כוכבי הקבוצות רחוקים מאד זה מזה בחלל התלת-מימדי, ועל כן אין לקבוצות הכוכבים שום משמעות מלבד הסיפורים העתיקים שהן מספרות לנו.
אוריון, הצייד האגדי, שמצא את מקומו בשמים לאחר מפגש לא נעים עם אלת הצייד ארטמיס, היא אחת מקבוצות הכוכבים הבולטות ביותר בשמי החורף. הכתף הימנית של הצייד - הכוכב הצהבהב משמאל – הוא הענק האדום בטלגוז (Betelgeuse), בעוד הכוכב המהווה את הברך השמאלית – מימין למטה, עונה לשם ריגל (Rigel), רגל בערבית. כאשר יכלה המימן בליבת השמש בעוד כ-5 מיליארד שנה, היא תהפוך לענק אדום כמו בטלגוז, ובמצב זה קוטרה יהיה כה גדול עד כי כדור הארץ יבלע בתוכה. הכתם הנראה בקצה חרבו של הצייד היא ערפילית אוריון, או M42, שהיא מעין "בית חרושת" לכוכבים.

צייד ראוי לשמו יוצא לשדה רק עם כלב צייד – זהו Canis Major, הכלב הגדול, שאת צווארו מציין הכוכב הבהיר סיריוס (Sirius), הקרוי גם כוכב הכלב, על-שם אל מצרי קדום. סיריוס, הכוכב הבהיר ביותר בשמים (מלבד השמש כמובן), הוא גם אחד הכוכבים הקרובים ביותר אל השמש שלנו – 8.7 שנות אור בלבד.
קבוצת עגלון (Auriga). העגלון הנע בשמים ללא סוס למשוך את עגלתו, היא קבוצת כוכבים עתיקה שמקורה לא ידוע. קפלה (Capella), הכוכב הבהיר ביותר בקבוצה, הוא למעשה מערכת של שני כוכבים קרובים (כוכב כפול), הנמצאים במרחק של 45 שנות אור מהשמש שלנו, וכמוה, שניהם צהובים.

ברבור (Cygnus) היא אחת הקבוצות שאכן דומות לנשוא שמן. דנב (Deneb), הכוכב הבהיר בקבוצה, משמש כזנבו של הברבור ומכאן שמו (ד'נב – זנב בערבית). דנב, שמרחקו מהארץ הוא 1,500 שנות אור שולט בשמי הקיץ עם הכוכבים וגה ואלטאיר השייכים לקבוצות נבל ונשר, ויחדיו הם מהווים את משולש הקיץ.

צבירי כוכבים

בניגוד לשמש שלנו, חלק מהכוכבים חיים בצבירים – אזור עשיר וצפוף בכוכבים. לרוב, הכוכבים בצביר הם זקנים יותר, אדומים יותר וקטנים יותר מהשמש שלנו ומהווים עדים לתקופות קדומות בחיי הגלקסיה. הצביר הגדול והמסיבי ביותר בגלקסיה שלנו הוא אומגה קנטאורי, או NGC 5139. זהו צביר כדורי, שקוטרו כ-150 שנות אור ומרחקו מהארץ הוא כ-16,000 שנות אור – בצביר זה חיים להם יחדיו כמיליון כוכבים.

ערפיליות

ערפיליות הן ענני אבק עצומי מימדים, המציינים את מיקומו של כוכב גוסס, או מהווים "חממה" לגידול כוכבים צעירים. צבעיהן וצורותיהן של הערפיליות מצביעים על סוג הערפילית: צבעי האדום והירוק אופייניים לערפילית פליטה – קרינת האולטרה-סגול החזקה של כוכבים צעירים (או ליבתו של ענק אדום שהופכת לננס לבן) מייננת את האטומים שבערפילית והללו קורנים בצבעי אדום-ורוד וירוק. ערפילית החזרה, נראית כאזורים כחולים, בהם האבק מחזיר את אורם של הכוכבים, ואילו האזורים הכהים הם ערפיליות בליעה, שם האבק מסתיר את הכוכבים שמאחוריו.
בשמאל התמונה, נראית ערפילית אומגה (Omega ,M17), הקרובה לקבוצת קשת. ערפילית זו נראית בעזרת משקפת שדה. אומגה היא ערפילית פליטה שמרחקה הוא כ-5,000 שנות אור מהארץ. בקרב האסטרונומים היא מכונה גם ערפילית הפרסה, הברבור, ובאוסטרליה היא נקראת גם ערפילית הלובסטר...

ערפילית הנשר (Eagle M16), או NGC 6611, נראית בגבול שבין קבוצת קשת (Sagitarius) לקבוצת מגן (Scutum), בימין התמונה למעלה, ובהגדלה בתמונה משמאל. למעשה מדובר הן בערפילית והן בצביר כוכבים פתוח, הנמצאים במרחק של כ-7,000 שנות אור מהארץ. ניתן לצפות בערפילית ובצביר בעזרת משקפת שדה.
ערפילית התלתן (Trifid, M20) או NGC 6514, שבקבוצת קשת, היא צעירה יחסית – זה עתה מלאו לה כ-300,000 שנים. התלתן מדגימה בפנינו סוגים שונים של ערפיליות – פליטה (אדום), החזרה (כחול) ובליעה (אזורים כהים). האזורים הכהים מחלקים אותה לשלושה חלקים ומכאן שמה – תלתן.

ערפילית הלגונה (Lagoon,M8) או NGC 6530, שבקבוצת קשת, היא הערפילית הגדולה ביותר בגלקסיה שלנו וניתן לראותה בקושי בעין בלתי מזוינת. זוהי ערפילית צפופה, הרחוקה כ-5,200 שנות אור מאיתנו. קל להבחין בצביר הכוכבים הצמוד אל ערפילית הלגונה, ובאזור האפל החוצה אותה – זהו ענן של אבק וגז החוסם את אור הערפילית ומשווה לה צורה של שעון חול או צורת המבורגר - תלוי כמובן, את מי שואלים.

ערפילית טלף החתול (Foot Prints) או ערפילית טפר הדוב מכונה גם בשם המקצועי NGC 6334. זוהי ערפילית פליטה שמרחקה כ-5,500 שנות אור מהשמש שלנו והיא מצויה בקבוצת הכוכבים עקרב (Scorpio).

גלקסיות

גלקסיות הן ציבור רב של כוכבים, ערפיליות, צבירים ועוד שלל גרמי שמיים שונים ומשונים. הגלקסיה שלנו מכונה שביל החלב, וקל להבחין בה, מתוחה בין דרום לצפון בתחילת לילות האביב, במידה ועומדים במקום חשוך מחוץ לעיר. מכיוון שאנו נמצאים בתוך שביל החלב, למדו המדענים על קיומה כגלקסיה רק לאחר שהבחינו בגלקסיות אחרות מחוצה לה. רוב הגלקסיות נראות כדיסקה שטוחה עם בליטה בוהקת במרכזה וזרועות ספירליות בצדדיה, אך קיימות גם גלקסיות אליפטיות, כדוריות ועוד. גלקסיה אופיינית מכילה כמה מאות מיליארדי שמשות, שיש להן אור עצמי משלהן כמו לשמש שלנו. מסביב לחלק מהכוכבים הללו יש כוכבי לכת המקיפים אותם.
גלקסיית אנדרומדה, או M31, היא אחת משתי גלקסיות שבהן ניתן להבחין בעין בלתי מצוידת מחצי הכדור הצפוני (מלבד שביל החלב), והיא הוזכרה עוד במאה העשירית בכתביו של האסטרונום הערבי א-סופי, כענן קטן. זוהי גלקסיה לוליינית, הרחוקה מאיתנו כ-2.5 מיליון שנות אור. אנדרומדה היא הגלקסיה הגדולה ביותר בקבוצה המקומית של כ-30 גלקסיות הכוללת גם את שביל החלב והעננים המגלנים.

הגלקסיה הספירלית M101, המכונה גם גלקסיית השבשבת
(Pinwheel) חושפת סט מרשים של זרועות סביב מרכז בהיר. גלקסיית שביל החלב מזכירה בצורתה את M101, וגם לה זרועות ספירליות כמו אלו הנראות בתמונה. מערכת השמש שלנו נמצאת בזרוע שכזו.
גלקסיית המערבולת (Whirlpool galaxy) M51, רחוקה מן הארץ ב-37 מיליון שנות אור. זוהי גלקסיה לוליינית, המתנגשת בגלקסיה קטנה יותר הנמצאת מעבר לה. את M51 גילה האסטרונום הצרפתי שארל מסייה (Messier) עוד בסוף המאה ה-18. מסייה התעניין בשביטים, וכדי לא להתבלבל עם גופים אחרים הדומים להם, הוא החליט לערוך קטלוג של ערפיליות, גלקסיות וצבירים. גם כיום אנו משתמשים בציון הקטלוגי של מסייה – כך למשל Messier מספר 51 היא גלקסיית המערבולת.

גלקסיות הנצפות על צידן חושפות בפנינו את האזור המרכזי הנפוח שלהן וסיבי אבק קוסמי הנראה כבוקע מדיסקת הגלקסיה השטוחה. גלקסיות כאלו, דוגמת NGC 5907 הנראית בתמונה, מאפשרות לנו למדוד את מהירות הסיבוב שלהן ע"י שימוש באפקט דופלר. מהירות הסיבוב כפונקציה של המרחק ממרכז הגלקסיה קובעת את המסה הגרביטציונית של הגלקסיה – מדידות כאלו הביאו את החוקרים להכיר בקיומו של החומר האפל.

בנוסף על היותו זמר בצמד הפרברים, יוסי חורי הוא חובב אסטרונומיה מושבע כבר יותר מ-30 שנה. מלבד התצפיות וצילום גרמי השמים – שהיא אומנות בפני עצמה – יוסי מייצר את הטלסקופים שלו בעצמו משלב ליטוש המראות ועד למכניקה העדינה הדרושה בכדי לשלוט בתנועת הטלסקופ. יוסי בנה למעלה מ-20 טלסקופים ומשקפות ענק. בתמונות ניתן לראות חלק מהטלסקופים של חורי ולהתרשם מדמיונו וממיומנותו. חלק מהתמונות צולמו יחד עם ג'ון דאן (בתמונה למטה משמאל), שמלבד היותו אסטרונום חובב, הוא גם תצפיתן מקצועי במצפה הכוכבים ע"ש וויז שבמצפה רמון.

The stars constellations maps are Used by permission of The University of Texas McDonald Observatory. For more information please refer to their web site http://stardate.org/.