תמונות קודמות

מתוך Astropedia

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תמונות קודמות שהתפרסמו ב"תמונת החודש"

גרמי שמים
בתמונה: בתמונה נראית הגלקסיה M64, המרוחקת כ-24 מליון שנות אור מאיתנו, הידועה בכינוייה "היפיפיה הנרדמת" וגם "עין שחורה".

אף כי על פניו גלקסיה זו ניראת שקטה (ומכאן כינוייה "היפיפיה הנרדמת") תצפיות שהתבצעו לאחרונה הראו כי למעשה הגז הבין כוכבי בחלקים החיצוניים מסתוביבם בכיוון ההפןך לכיוון הסיבוב של הכוכבים והגז בחלקים הפנמיים של הגלקסיה. מודלים שונים גורסים כי כיווני הסיבוב השונים נגרמו עקב מאורע שככל הנראה התרחש לפני כמליארד שנה, בו גלקסית לווין התמזגה עם M64. מאורע זה גרם ליצירתם של כוכבים חדשים (הנראים בצבע כחול) בשולי הגלקסיה.

רצועה של אבק הבולע קרינה אלקטרומגנטית העניקה לה את כינוייה "עין שחורה".

צילום: טלסקופ החלל ע"ש האבל, מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב. ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש
בתמונה: בתמונה נראה הזוהר הצפוני מה- 16 למרץ 2009, לפלנד (חבל ארץ בצפונה של אירופה).

הזוהר הצפוני(באנגלית: Aurora Borealis) היא תופעה אטמוספרית הנצפת בקירבת הקטבים של כדור הארץ. בתופעה זו רואים מעין פסים צבעוניים על פני השמים. התופעה נגרמת בעיקבות אינטראקציה של חלקיקים טעונים ואנרגטים (קרניים קוסמיות שמקורן בד"כ בשמש) והשדה המגנטי של כדור הארץ. חלקיקים אלה מתועלים ע"י השדה המגנטי של כדור הארץ עד לגובה אופיני של כ- 100 קילומטרים מגובה פני הים. חלקיקים טעוני אלה מתנגשים עם האטומים באטמוספירה ומעררים (מעלים את האנרגיה של האטומים באטמוספירה ע"י התנגשות בה הם מעבירים אנרגיה לאטומים) את האטומים באטמוספירה, כאשר החמצן דועך חזרה למצב אנרגתי נמוך קרינה ירקרקה נפלטת, כפי שניתן לראות בתמונה. השם "הזוהר הצפוני" מטעה כיוון שאת המחזה ניתן לראות גם בקוטב הדרומי של כדור הארץ. לזוהר הנצפה מחצי הכדור הדרומי נהוג לקרוא זוהר דרומי (באנגלית: Aurora Australis).

צילום:פרופ' ניר שביב, האוניברסיטה העברית בירושלים.

ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - ינואר
בתמונה: בתמונה נראה ליקוי הירח שהתרחש ב-21 לדצמבר 2010, אשר הנו היום הקצר ביותר בשנה.

ליקוי הירח או ליקוי לבנה (באנגלית: Lunar Eclipse) היא התופעה המתרחשת כאשר הירח נכנס לחרוט הצל של כדור הארץ. גם בעת ליקוי ירח מלא אין הירח נעלם לחלוטין וניתן להבחין בו בעין בלתי מזוינת, וצבעו חום אדמדם כפי שניתן לראות בתמונה. הסיבה לכך היא שבירת אור באטמוספרה של כדור הארץ. בעוד האור הכחול מתפזר באטמוספרה (ומכאן צבעם הכחול של השמיים) האור האדום חודר ביתר קלות את האטמוספרה של כדור הארץ אך הוא יוצא מהאטמוספרה לאחר שכיוונו השתנה בכמעלה (כלפי כדור הארץ). מאחר וזווית הקודקוד של הצל המלא של כדור הארץ הינה כחצי מעלה, אזי האור האדום שנשבר באטמוספרה מאיר חלקים נרחבים של חרוט הצל המלא של כדור הארץ ומכאן צבעו האדמדם של הירח בעת ליקוי מלא.

התמונה ערוכה באופן דיגיטלי, תמונה בחשיפה ארוכה, שנועדה לחשוף את אור הכוכבים, הוספה כמסגרת לתמונת ליקוי הלבנה צילום: כריס הטלג'. ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - ספטמבר
בתמונה: ערפילית שארית הסופרנובה טיכו בקרינת X ובתת אדום. ערפילית זו נוצרה בעקבות פיצוץ סופרנובה שנראתה על כדור הארץ בשנת 1572 וידועה בשם הסופרנובה של טיכו סופרנובה זו ניראתה בעין בלתי מזויינת במשך כשנתיים. בשיאה היא היתה בהירה ככוכב הלכת נגה. היא קרויה על שמו של האסטרונום טיכו בראה בגלל התצפיות המרובות שביצע והניסיונות שלו למדוד את המרחק לעצם זה באמצעות שיטת הפרלקסה. הערפילית מאירה כתוצאה מאינטראקציה של החומר שהועף מהסופרנובה עם התווך הבין כוכבי.

ערפילית שארית הסופרנובה התגלתה רק בשנת 1952 בתצפית רדיו. הערפילית קורנת גם באור ניראה תת אדום וקרני X. סופרנובה זו היתה סופרנובה מסוג 1a שנגרמת כתוצאה מפיצוץ של ננס לבן ככל הנראה במערכת בינארית.

צילום: מנהלת התעופה והחלל של ארה"ב.

ראו: תמונות החודש קודמות.



תמונת החודש - אוגוסט
בתמונה: תשעה אסטרואידים וארבעה שביטים שחלליות חלפו לידם או נחתו על-פניהם, מוצגים בקנה-מידה. האסטרואידים הינם: לוטטיה (החללית רוזטה), אידה וירחו דקטיל (גלילאו), סטיינס (רוזטה), אנה פראנק (סטאר דאסט), ברייל (דיפ ספייס 1), ארוס (ניר-שומכר), איטוקאווה (היאבוסה), מתילדה (ניר-שומכר), גאספרה (גלילאו). שביטים: האלי (וגה 2), ווילד 2 (סטאר דאסט), טמפל 1 (דיפ אימפקט), בורלי (דיפ ספייס 1). תמונות: סוכנויות החלל האמריקנית, האירופית והיפנית. קולאז': Emily Lakdawalla

אסטרואידים (באנגלית: Asteroids) הינם גופים קטנים, מוצקים, הסובבים את השמש שלנו. האסטרואידים הם חלק מקבוצת הפלנטות הקטנות (Minor Planets) במערכת השמש: הגופים קטנים משמונת כוכבי הלכת, ואינם סובבים סביבן (כלומר הם אינם ירחים). כיום מוכרים מאות אלפי אסטרואידים והערכה היא שקיימים מעל למיליון גופים כאלו הגדולים מכ-ק"מ.

שביטים (באנגלית: Comets) הינם גופים קטנים (בקוטר ממוצע של 10 ק"מ) העשירים בחומרים נדיפים הנמצאים במצב קפוא כאשר הם רחוקים מהשמש. רוב השביטים מקיפים את השמש במסלולים אליפטיים כך שהם מבלים את רוב זמנם הרחק מהשמש (ראו: חוקי קפלר) וחלק קטן מזמנם בקרבת השמש. כאשר שביט מתקרב לשמש, הוא מתחמם, חלק מהקרח על פניו מתאדה, ואבק שכלוא בו משתחרר, ויוצר הילה גדולה בקוטר של כ-10,000 ק"מ וזנב שאורכו מעל למיליון ק"מ.

ראו: תמונות החודש קודמות.




תמונת החודש - יולי
בתמונה: גלקסיית אנדרומדה M31 כפי שצולמה ע"י טלסקופ החלל WISE. (ראו תמונות ראשונות מטלסקופ החלל WISE - סוקר השמיים באינפרא אדום) צילום: מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב.

גלקסיית אנדרומדה היא בין שכנינו הקרובים ביותר, והיא למעשה הגלקסיה הספירלית הקרובה אלינו ביותר. מרחקה מאיתנו הוא כ-2,500,000 שנות אור, והיא נצפית על פני כיפת השמים בקבוצות כוכבים אנדרומדה, ואף ניתן לצפות בה בעין בלתי מזויינת, מאזור חשוך במיוחד. גלקסיה זו חברה יחד עם גלקסית שביל החלב בקבוצה המקומית (באנגלית: Local group) שמכילה בין 40 ל-50 גלקסיות הקשורות כבידתית זו לזו. גלקסית שביל החלב ואנדרומדה מתקרבות זו לזו במהירות של בין 100 ל 140 קילומטר לשניה. מודלים תיאוריטים מנבאים כי הן תתנגשנה זו בזו בעוד כ- 2.5 מליארד שנה.

סוקר השמיים באינפרא אדום (ראו תמונות ראשונות מטלסקופ החלל WISE - סוקר השמיים באינפרא אדום) (באנגלית: Wide Field Infrared Survey Explorer או בקיצור WISE) הינו טלסקופ חלל ששוגר ע"י מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב (נאס"א) ב 14 בדצמבר 2009. WISE ייצר מפה של כל השמיים בתחום האור האינפרא אדום. מפה זו תהיה עמוקה (כלומר תכיל עצמים חיוורים יותר) משמעותית יותר מהמפות שיש בידנו כיום. WISE יאפשר, בין היתר, מחקר של גלקסיות ביקום הקרוב, כוכבים קרים בגלקסיית שביל החלב כגון ננסים חומים ואף אסטרואידים קטנים במערכת השמש.


ראו: תמונות החודש קודמות.



תמונת החודש - יוני
בתמונה: המיקום שבו התגלתה הסופרנובה SN2005E. במאמר העומד בכתב העת Nature מראים אסטרונומים בראשותם של דר' חגי פרץ ודר' אבישי גל-ים כי הסופרנובה SN2005E הינה סוג חדש של פיצוץ אסטרופיזיקלי. צילום: סקר השמיים של סלואן.

חלק מהכוכבים מסיימים את חייהם בפיצוץ הקרוי סופרנובה. סופרנובה (supernova) היא תופעה אסטרונומית חולפת; היא מופיעה בשמיים לפתע כמקור אור נקודתי שתחילה מתבהר, ואז דועך במשך מספר ימים עד מספר שבועות עד שהוא נעלם לחלוטין. כיום ידועים שני סוגים עיקריים של סופרנובות - סופרנובות שבהן הליבה של כוכב מאסיבי קורסת והמעטפת מועפת לכל עבר בפיצוץ אדיר וסופרנובות שבהן ננס לבן מגיע למסה קריטית שבה החומר שבו עובר תגובות תרמו-גרעיניות (ראו: תגובות גרעיניות והיווצרות היסודות הכבדים) שבהן יסודות קלים הופכים ליסודות כבדים תוך כדי שחרור אנרגיה והננס הלבן מתפוצץ מבלי שישאר לו זכר.

במאמר שהתפרסם בכתב-העת המדעי Nature דיווחו ד"ר פרץ וד"ר גל-ים כי פיצוץ יוצא דופן זה מתאים למודל שבו כוכב קומפקטי מהסוג הקרוי ננס לבן "גונב" שכבה עבה של הליום מכוכב שכן. לפי המודל הזה, הכוכב עובר סוג מיוחד של התפוצצות תרמו-גרעינית, אשר משמידה את ההליום אבל אינה הורסת את שאר חלקי הננס הלבן (ראו איור מימין). לעומת זאת, בסוג סופרנובה נפוץ הקרוי Ia, שגם בה מעורב ננס לבן (המכיל בעיקר פחמן וחמצן), הכוכב מתפוצץ לרסיסים לאחר ש"גנב" חומר משכנו. מחקר זה הוביל את המדענים למסקנה שהסופרנובה SN 2005E משתייכת לסוג חדש ונדיר יחסית של כוכבים מתפוצצים. המדענים סבורים שאורן החלש יחסית של סופרנובות אלה מקשה על גילוין, אך למעשה הן רבות למדי, ובעלות תרומה משמעותית ליצירת היסודות הכבדים ביקום. "חקר ההתפוצצויות הקוסמיות עומד ביסודו של המאמץ להבין את האופן בו נוצרו היסודות המרכיבים את כוכבי הלכת ואת היצורים החיים. המחקר גם שופך אור על בעיה עתיקה באסטרופיזיקה והיא מהו המנגנון העיקרי ליצירת הסידן ביקום.


ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - מאי
בתמונה: מפת שמיים חודשית המציגה את השמיים כפי שנראים לצופה מישראל בשעות הערב של חודשים מאי ויוני 2010 (ראו גם: מפות שמיים חודשיות לשנת 2010 ומפות שמיים חודשיות לשנת 2011).

מפת שמיים חודשית הינה מפת כוכבים המציגה את כל השמיים הניתנים לצפייה ממקום מסוים על כדור הארץ, בזמן מסוים. מפה זו מראה תמיד את חציה של כיפת השמיים הנמצא מעל האופק. מראה הכוכבים בשמיים משתנה במהלך הלילה כתוצאה מסיבוב כדור הארץ סביב צירו (ראו גם: יממה כוכבית ויממה שמשית), ומשתנה במהלך השנה כתוצאה מסיבוב הארץ סביב השמש (ראו גם: עונות השנה על כדור הארץ). הפלניספרה (מפת שמיים מסתובבת) היא מעין סוג של מפת שמיים חודשית. היתרון של מפות שמיים חודשיות על פני הפלניספרה הוא שהם מציגות את השמיים בצורה לא מעוותת.

כתוצאה מסיבוב כדור הארץ סביב צירו הכוכבים זורחים, נראים כנעים על פני כיפת השמיים ושוקעים. כדור הארץ משלים הקפה סביב צירו אחת ל 23 שעות ו-56 דקות (ראו יממה כוכבית). כתוצאה מסיבוב הארץ סביב השמש, לאחר שכדור הארץ משלים סיבוב אחד סביב צירו וחלפו להם 23 שעות ו-56 דקות, השמש עדין לא חוזרת לאותה הנקודה בשמיים ורק לאחר 4 דקות נוספות (בממוצע), חוזרת השמש לאותה הנקודה (ראו יממה שמשית). השעון שאנו עושים בו שימוש הינו שעון המבוסס על תנועת השמש. על כן לאחר 24 שעות השמש חוזרת בקרוב לאותה הנקודה על פני כיפת השמיים. לעומת זאת כאשר אנו מתבוננים על הכוכבים לאחר 24 שעות, מצבם ישתנה מעט. מדי יום הכוכבים מקדימים את זריחתם (ביחס לשמש, ולשעון שבו אנו משתמשים) ב-3 דקות ו-56 שניות. לאחר שנה (כ-365 יום), יחזור כדור הארץ למצבו "ההתחלתי".

ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - אפריל
מפת הפרעות בקרינת הרקע הקוסמית. הגוונים האדומים מצביעים על איזורים חמים יותר ואילו הגוונים הכחולים על איזורים קרים. המפה מוצגת בהיטל שווה-שטח במערכת הקורדינאטות הגלקטית. תמונה זו מבוססת על מיפוי קרינת הרקע הקוסמית ע"י הלווין WMAP של מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב (NASA).

קרינת הרקע הקוסמית הינה קרינה בתחום גלי המיקרו אשר מגיעה אלינו מכל הכיוונים בשמיים באופן כמעט אחיד. קרינת הרקע הקוסמית הינה שריד לשלב מוקדם של היקום. ספקטרום קרינה זו תואם את ספקטרום קרינה הנפלטת מגוף שחור בטמפרטורה של 2.725±0.002 קלווין ברמת דיוק גבוהה מאוד. הפוטונים של קרינת הרקע הקוסמית הינם מקור הקרינה בעל צפיפות הפוטונים הגבוהה ביותר ביקום - בממוצע, כל ס"מ מעוקב של היקום מכיל כ-410 פוטונים של קרינת הרקע הקוסמית ובכל שנייה חולפים כ-1x1013 פוטונים של קרינת הרקע הקוסמית דרך קצה האגודל של כל אחד מקוראי המאמר. בנוסף, כאחוז אחד מהרעש בקליטת שידורי טלווזיה ע"י אנטנה חיצונית נובע כתוצאה מקרינת הרקע הקוסמית. קרינה זו היא אחת העדויות להתרחשותו של המפץ הגדול. בתמונה נראת מפת ההפרעות בקרינת הרקע הקוסמית. ההבדלים הקטנים בטמפרטורה, בשיעור של כמה מיליוניות קלווין בין נקודות שונות על כיפת השמיים מעידות על הפרעות בצפיפות החומר בעת תקופת הרקומבינציה (עידן השיחבור) כאשר היקום היה בן כ-300,000 שנה. ההפרעות בצפיפות החומר היוו את גרעיני ההתהוות של הגלקסיות וצבירי הגלקסיות שאנו רואים כיום.


ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - מרץ
מאדים

באנגלית: Mars - כוכב הלכת הרביעי במרחקו מהשמש. מאדים הינו כוכב לכת ארצי (סלעי) והוא השביעי בגודלו ובמסתו במערכת השמש. פני השטח האדומים של כוכב הלכת נראים גם לצופה מכדור הארץ ונובעים מתחמוצות ברזל ("חלודה") רבות שעל-פניו. צבע אדום זה הוא המקור לשמו העברי של כוכב הלכת וגם לשמו הלטיני, מארס (Mars), על-שם אל המלחמה הרומאי. פני השטח של כוכב הלכת הינם מגוונים וכוללים מכתשים, קניונים נרחבים והרי געש גבוהים כשהעצום שבהם הינו אולימפוס מונס שהוא ההר הגבוה ביותר במערכת השמש. בקטבים של מאדים נמצאות שתי כיפות קרח העשויות פחמן דו-חמצני (המכונה "קרח יבש") ואף מים (H20). למאדים אטמוספרה דלילה שהלחץ שלה על פני הקרקע הינו כמאית מלחץ האטמוספרה של כדור הארץ. האטמוספרה שלו מורכבת בעיקרה (96%) מפחמן דו-חמצני. בגלל הלחץ האטמוספרי הנמוך קרח המים במאדים מתאדה לגז כאשר הוא מתחמם ואינו הופך קודם לכן לנוזל (תהליך "המראה"). למעשה הלחץ והטמפרטורה על פני המאדים קרובים מאד לנקודה המשולשת של מים (הלחץ והטמפרטורה בהם שלושת מצבי הצבירה של מים יכולים להתקיים בו זמנית). אם זאת, ערוצים יבשים על-פני השטח מלמדים כי בעבר זרמו מים נוזליים על-פני כוכב הלכת האדום. למאדים שני ירחים קטנטנים בשם פייבוס ודיימוס, שהם כנראה אסטרואידים שנלכדו בשדה הכבידה של כוכב הלכת. מאדים הוא אחד הגופים השמימיים הנחקרים ביותר ורכבי חלל רבים סובבים (וסבבו) אותו ואף נחתו על-פניו. על-אף מיתוסים שונים בתרבות האנושות לא מוכרים כיום יצורים חיים כלשהם על המאדים.

צילום:החללית ויקינג 1976.

ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - פברואר 2010
טלסקופ הייל שבמצפה הכוכבים בפאלומר.

מצפה הכוכבים פאלומר (באנגלית: Palomar Observatory) בבעלות המכון הטכנולוגי של קליפורניה (California Institute of Technology) הממוקם על הר פאלומר בקרבת העיר סאן דייגו. במצפה פאלומר מספר טלסקופים, הגדול שבינהם הינו הטלסקופ ע"ש הייל (Hale Telescope) עם מראה ראשית במפתח של 5.08 מטר (200 אינצ') שהכיפה שלו נראית בתמונה זו. עם חניכתו של הטלסקופ ב 1949 הוא היה הטלסקופ הגדול ביותר בעולם. באותה עת הטלסקופ השני בגודלו היה הטלסקופ ע"ש הוקר בהר וילסון (במפתח של 2.5 מטר). שיא זה נשמר ע"י הטלסקופ ע"ש הייל עד שנת 1976. בין תגליותיו של הטלסקופ היה גילוי טבעם של הקוואזרים, גילוי הננס החום הראשון ועוד.

הטלסקופ נקרא ע"ש ג'ורג' הייל (באנגלית: George Ellery Hale) האסטרונום אשר תיכנן את בניותו של הטלסקופ אך לא זכה בימי חייו לראותו בפעולה. למעשה הייל תיכנן שני טלסקופים גדולים נוספים: טלסקופ העדשות במפתח מטר אחד במצפה ירקיס (שיקגו) והטלסקופ במפתח של 2.5 מטר בהר וילסון. בעת בנייתם של כל אחד משלושת הטלסקופים הללו שתיכנן, כל אחד מהם היה הטלסקופ הגדול ביותר על כדור הארץ.

צילום: יאיר הרכבי, מכון וייצמן למדע.

ראו: תמונות החודש קודמות.


תמונת החודש - ינואר 2010
מצפה הכוכבים ג'מיני דרום.

מצפה הכוכבים ג'מיני (באנגלית: Gemini Observatory) הוא מצפה כוכבים בעל שני טלסקופים תאומים, בעלי מראה ראשית בקוטר של 8.1 מטרים. ג'מיני צפון (באנגלית: Gemini North) נמצא בהוואי ואילו ג'מיני דרום (באנגלית: Gemini south) ממוקם בצ'ילה. המיקום נבחר כך שהטלסקופים התאומים יצרו כיסוי כמעט מלא של השמים. הטלסקופים של מצפה הכוכבים ג'מיני הם בין הטלסקופים הגדולים והמתקדמים ביותר בעולם בתחום האופטי והתת-אדום. בשילוב עם מבחר רחב של מכשירים מתקדמים, טלסקופים אלה היו שותפים לתגליות האסטרונומיות החשובות ביותר בשנים האחרונות.


הטלסקופ הדרומי של ג'מיני ממוקם על הר פצ'ון (Cerro Pachón) שבצפון צ'ילה, בגובה של כ- 2700 מטרים מעל פני הים. האוויר היבש וכיסוי העננים הנמוך מהווים יחדיו תנאי מזג אוויר מהטובים ביותר בעולם. מידי לילה נערכות בו תצפיות של קבוצות מחקר מארה"ב, קנדה, ברזיל, ארגנטינה, אוסטרליה, בריטניה וצ'ילה.

צילום: בני טרכטנברוט, אוניברסיטת תל אביב.

ראו: תמונות החודש קודמות.


---

תמונת החודש - נובמבר דצמבר 2009
צביר הכוכבים הפתוח הפלאדות (M45) בקבוצת הכוכבים שור. צביר זה קרוי בעברית כימה ( סוברו ביפנית) ובצביר חיים כיום לפחות כ-1500 כוכבים. M45 הינו אחד הצבירים הקרובים ביותר לכדור הארץ (135 פרסק שהם 440 שנות אור). ניתן לראות את צביר הפלאדות בעין בלתי מצוידת בעונת החורף, גם מאזורים עירוניים.צביר כוכבים פתוח או צביר כוכבים גלקטי (באנגלית: Galactic Star Cluster) הינו אוסף של מאות כוכבים עד עשרות אלפי כוכבים החיים להם יחדיו, נולדו יחד וקשורים כבידתית זה לזה. בגלקסית שביל החלב מוכרים כמה אלפי צבירים פתוחים, חלקם צעירים מאד ונוצרו באזורי יצירת כוכבים בגלקסיה בעשרות מיליוני השנה האחרונות וחלקם עתיקים יותר.

צילום: דויד מאלין, המצפה האנגלו-אוסטרלי.



תמונת החודש - אוקטובר 2009
צביר הגלקסיות A370 צולם לאחרונה ע"י מצלמת ACS המורכבת על טלסקופ החלל ע"ש האבל. המצלמה היתה מושבתת זמן מה, וחזרה לפעולה תקינה לאחר משימת החלל במאי 2009, במהלכה תוקנו מספר רכיבים בטלסקופ והותקנו מצלמות חדשות. עוד על משימת החלל לשיקום האבל, תוכלו למצא כאן

צביר הגלקסיות A370 הוא מהצבירים המאסיביים ביותר הידועים ביקום (כ 3×1015 מסות שמש). הוא הצביר הרחוק ביותר (z=0.374) בקטלוג הצבירים Abell. הגלקסיות הצהובות הן לרוב גלקסיות השייכות לצביר, כאשר השתיים הבהירות והגדולות ביותר הן הגלקסיות המרכזיות של הצביר, הנקראות גלקסיות מסוג cD. הקשת הענקית הנראית מצד ימין התגלתה כבר באמצע שנות השמונים, ולמעשה היוותה עדות ראשונה לעידוש כבידתי של גלקסיות רחוקות ע"י צבירים, אולם בעת גילויה התופעה לא הובנה והעולו השערות כי המסדובר בגלקסיות ה"מתפרקות" כתוצאה מהשפעתו הכבידתי של הצביר. רק מאוחר יותר התברר כי הקשת הנ"ל ואחרות כמותה הינה דמות של גלקסיה המצויה ברקע הצביר (הסחה לאדום של 0.724) שעודשה כבידתית ע"י צביר הגלקסיות ודמותה הודגלה ועוותה. ברקע הצביר הנ"ל ניתן להבחין מספר רב של קשתות קטנות יותר בשדה הצביר. ממדידת מיקום וצורת הקשתות ודמויות נוספות של גלקסיות מעודשות ניתן לשחזר את הפוטנציאל הכבידתי של צביר הגלקסיות ולמדוד את מסתו. מדידות אלו מלמדות אותנו, בין היתר, על קיומה של מסה אפלה.


כלים אישיים