המדען וההיסטוריה: מי מניע את מי? המקרה של טיכו ברהה והמהפיכה האסטרונומית




תקציר ההרצאה: מהו תפקידו של החוקר היחיד בתהליך ההיסטורי של התפתחות המדע? האם הוא משרת בכישוריו ובעבודתו תהליך היסטורי שאינו בשליטתו, המונע מכוחות חברתיים, אידיאולוגיים, או כלכליים, ושהיה מתרחש כמעט באותו אופן ובאותו קצב גם בלעדיו? או שמא המדען הוא המעצב בכוחות עצמו את התהליך הזה וקובע את סדר יומו, את מהותו, ואת צורתו? ובאופן יותר קונקרטי: האם תהליך התפתחות המדע היה נראה אחרת אלמלא השתלב בו ניוטון בזמן ובמקום שבהם הוא השתלב? ומה לגבי איינשטיין, דרווין, או עדה יונת? והאם השאלה הזו והתשובה לה הן שונות במהותן מן השאלות המקבילות להן בתחום הפוליטיקה, הדיפלומטיה, הטכנולוגיה, או האמנויות? ההרצאה תבחן שאלה זו תוך התבוננות במקרה של המהפכה המדעית של המאה ה-17, אשר שינתה, בין היתר, את התמונה האסטרונומית של היקום והביאה לאימוץ הגישה ההליוצנטרית על פני זו הגיאו-צנטרית. הדמויות המרכזיות והמוכרות יותר בתהליך הזה הן אלה של קופרניקוס, קפלר, גלילאו וניוטון. בהרצאתי אתמקד דווקא בעבודתו של טיכו ברהה (Tycho Brahe), אסטרונום דני הידוע בעיקר בשל התצפיות הרבות והמדוייקות, שעל פיהן הצליח קפלר לגבש את תורתו ולנסח את שלושת החוקים הקרויים על שמו. סיפורו של טיכו מייצג מקרה ייחודי ומובהק שבו, אילמלא הופעתו על במת ההיסטוריה, ניתן לשער בוודאות רבה כי המהלכים של המהפיכה האסטרונומית היו מתעכבים בצורה משמעותית ביותר, ואולי אף היו מתפתחים באופן שונה לחלוטין ממה שאמנם היה.


close window